המסע ארצה בספינה הקטנה מיוגוסלביה - מתוך סיפור חיים של מר שלמה פ'
זהו קטע מתוך כתיבת סיפורי חיים של מר שלמה פ' המתאר את סיפור חייו בתקופת עלייתו:
"באניה מיוגוסלביה לארץ נתנו לנו לאכול בעיקר סרדינים.
היתה שם צפיפות נוראה שלא תאומן. היו בינינו פליטים שבאו מהמחנות והם צעקו שהם כבר היו באושוויץ בצפיפות כזו ולמה עכשיו שוב שמים אותם כך. הרבה אנשים קיבלו מחלת ים והקיאו. כולם היו צפופים בתאים ומי שלא נשאר להם מקום בתאים נאלצו להיות חשופים על סיפון האניה. אבל האחרים שהיו בחלק התחתון של האניה גם סבלו כי שם בכלל לא היה אויר. כל המסע הזה היה קטסטרופה.
המסע נמשך חמישה ימים. היה קיץ, וחם. היה קשה מאד.
אבל לאחר חמישה ימים כשראינו מהים את האורות של הכרמל בלילה - כבר לא זכרנו שום דבר מכל הקשיים. הכל נשכח.
הגענו לחיפה אבל כאן הבריטים לא רצו לתת לנו לרדת. בדיוק אז הם התחילו להכין את מחנות המעצר בקפריסין ואנחנו מאלה שזכינו שלא להגיע לשם.
האמת היא שכשהבריטים תפסו אותנו שמחנו כי הם התחילו להוריד אותנו מהאניה ובכך הסתיימה הנסיעה הקשה הזו. בכל מקרה אנחנו מצדנו לא עצרנו למרות שהם קראו לנו עם הרמקול לעצור. י
דענו מראש שהם יעצרו אותנו כי לא היינו הראשונים שזה קרה להם.
כדי להקל על הצפיפות בירידה מהאניה אמרו לנו שאנחנו חייבים לזרוק את כל החבילות שלנו למים וגם אני נאלצתי לזרוק את החבילה שלי - עם התפילין ושאר הדברים שאמא נתנה לי מהבית.
נשארנו בבגד ים וכבר חשבתי שאצטרך להמשיך בלי התפילין שקיבלתי מאבא לבר מצוה.
עבר זמן מה ופתאום מגיע אלי יהודי שעלה איתי מהעיירה שלנו ברומניה ומביא לי את החבילה שלי.
הוא פשוט הכיר אותה בתוך הים בין כל שאר החבילות, קפץ למים והוציא אותה משם והחזיר לי. כך קיבלתי בחזרה את התפילין שלי.
כשהגעתי ארצה זה היה בתחילת קיץ ה'תש"ו / 46' "
שלמה פ. גבעתיים]
זה היה קטע מתוך סיפור חיים שנכתב על ידי 'מכון קורות' למר שלמה פ',
